בן דוד ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 28.08.12.

2. לטענת התובע 1, עמד רכבו עם מנוע דומם בחניה, בסמוך לקופת חולים ברח' צבי ישי ביהוד. בעודו ממתין לרעייתו, התובעת 2, אשר ניגשה לרכוש תרופות, פגע בו רכב הנתבעת 2 וגרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי. התובעים עתרו לחייב את הנתבעות בעלות הנזקים עפ"י חוות דעת השמאי וכן, תבעו שכ"ט שמאי בסך של 587 ש"ח.

3. הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התובע 1 התפרץ בפתאומיות מתוך החניה, בחוסר זהירות ובעשות כן גרם לתאונה. בעדותה בפני, הדגימה הנתבעת 2 את אופן התרחשות התאונה, וטענה כי חלפה על פני רכבם של התובעים ופנתה ימינה, ובעת שביצעה הפניה, חשה חבטה בגלגל ימני אחורי והבחינה ברכב התובעים כשהוא "חוזר קדימה, כאילו נסע ברוורס" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 17). עוד ציינה הנתבעת, כי היה עימה נוסע ברכב אשר עזב את המקום מיד עם קרות התאונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידו התובע והנתבעת והוצגו בפני תמונות הנזק.

דיון והכרעה:

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע 1 ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בהוצאות התובע. ואלו נימוקיי:

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו עמד בעצירה מלאה בחניה מותרת.

שנית, אני מוצאת חיזוק לטענות התובע 1 בעדותה של הנתבעת 2, אשר מסרה כי התאונה אירעה עת ביצעה פנייה ימינה ומהדגמתה את התאונה התרשמתי כי לא ביצעה את הפניה בקשת רחבה מספיק ובכך גרמה לתאונה.

שלישית, גם טענת הנתבעת 2 כי העד שהיה עמה ברכב "ברח כדי לא להיות עד", מחזק את גרסת התובע 1, כי הנתבעת 2 היא האחראית לתאונה, שהרי אם הייתה זו אשמתו של התובע 1, מדוע יחשוש העד להיות נוכח בחילופי הדברים עמו לאחר התאונה?

רביעית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע 1 לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה בצידו השמאלי האחורי של רכבו של התובע 1 בצידו הימני הקדמי של רכב הנתבעת 2, באופן המתואר על ידו.

חמישית, העובדה שהנתבעת 2 בחרה שלא להביא את העד שהיה נוכח ברכבה בשעת התאונה, ולא ביקשה כי ביהמ"ש יזמנו למסירת עדות, דינה שתיזקף לחובת הנתבעת 2.

6. לפיכך, אני קובעת כי היה על הנתבעת 2 לבצע את הפניה ימינה בזהירות הראויה ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע ברכבם החונה של התובעים.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 5675 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 22.09.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, תשאנה הנתבעות בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: